על אי ודאות
11/21/2025
בגיל 50 הסכמתי לנשום עמוק, להתמסר לשליחות שלי, ולהיכנס לתקופת 'אי ודאות'.
אתם קולטים? אני, הכי מתוכננת שבעולם, הכי צריכה לדעת מה קורה, נכנסת ביודעין לאי ודאות!
נכון, זה מפחיד, זה לא נוח, זה עמום ולא ברור לאן זה הולך...אבל מצד שני, יש לי בתקופה הזאת כמה תגליות מעניינות:
גיליתי שיש בי יכולת להכיל אי ודאות.
גיליתי שכשאני מביאה את הסקרנות שלי לאי ודאות, אז כל יום מביא איתו תובנה חדשה.
גיליתי שכשאני מסכימה להתמסר לאי ודאות, אז דווקא יש תחושה של זרימה נעימה, כמו התחושה ששוכבים על מזרון ים בתוך בריכה בעיניים עצומות ונותנים למים לקחת אותך לכל מיני כיוונים
והתגלית הכי חשובה, גיליתי אי של ודאות בתוך האי ודאות! ולאי הזה קוראים - הרגע הזה! כשאני מסתכלת כל בוקר על שתילי הבטטה שלי אני מרגישה תחושת ודאות נעימה. כשאני בוהה במרפסת בתנועת העלים שבצמרות העצים - יש שם מלא ודאות.
כשאני מלטפת את שני הכלבים שלי, יש באותו רגע המון ודאות.
ויש עוד אינסוף דברים ברגע הזה שהם מאוד ודאיים.
מה יהיה ברגע הבא? אין לי מושג.
אני כרגע ברגע הזה.
ובינינו, בתכל'ס לא באמת יש לנו ודאות או היתה לנו ודאות במשהו בחיים האלה.
הודאות היחידה שלנו היא כאן ועכשיו, בהווה. וכשמגלים את ההווה, פתאום רואים מלא דברים שלא שמנו לב אליהם קודם, פתאום מגיעה המון הודייה ועוד דבר שמגיע - שלווה. בדיוק מה שהייתי צריכה - קצת שלווה!
טלי פלד
פסיכותרפיסטית